על ההפסד לז'לגיריס

רבותיי וגבירותיי, ברוכים הבאים לטקס חלוקת פרסי "אשת לוט", אירוע מיוחד זה מוקדש לכל אותם אנשים מיוחדים שקופאים מתיי שצריך לפעול. השנה, פרס מפעל החיים בתחום הספורט יוענק למאמן הכדורסל צביקה שרף. במהלך הקריירה הארוכה והמגוונת שלו, שרף התמיד בחוסר יכולתו להגיב ברגעים מכריעים, כמו כן מר' שרף הוכיח יכולת מרשימה בלנצח חלקי משחקים. לפי תחקיר של המגזין "כדורסל משחקים רק שלושים דקות", צביקה שרף הוא אחד המאמנים המצליחים בהסטוריה של משחק הכדורסל, עד הדקה ה-25. את פסל נציב המלח יעניק לשרף לא אחר משחקנו בעבר ובעצמו זוכה בפרס– דורון ג'מצ'י.

ההפסד לז'לגיריס הוא לא מה שחשוב כאן. מכבי, בעזרתו האדיבה של ינאקיס, עשו את העבודה שבוע שעבר ביוון. הבעיה היא הדרך. אז נכון שלמכבי היו חסרים שני שחקנים מרכזיים, מהטובים באירופה בתפקידם. כמו כן הם שיחקו באחד המגרשים הבייתים באירופה, נגד קבוצה מליטא, מדינה שהיא הנאחס הרשמי של מכבי בשנים האחרונות. גם אם ניקח בחשבון את "נס ז'לגיריס", שכולם יודעים היה מתנה שפיני גרשון העניק לעוזר המאמן החביב עליו, אלוהים. או שמא להפך. מי כבר זוכר. אבל מגבלות אלה לא יכולות להוות תירוץ לקריסת המערכות המוחלטת שהחלה דווקא ברגע שמכבי הגיעה להפרש השיא שלה במשחק.

זה לא מקרי, כי אם שרף עשה דברים טובים עד אותו רגע, הוא גם עשה - או יותר נכון לא עשה – את אותם הדברים שהובילו להשפלה במחצית השניה. במצבים כאלה, שהסגל קצר ועייף והקבוצה השניה נכנסת למומטום צפוי. תפקידו של המאמן הוא להגיב, לגוון, לשנות. להוריד למנוחה שחקנים מרכזיים, ולתת ביטחון לצעירים שמחליפים אותם, או אולי לשמור הגנה אזורית. לא להיות צפוי. אבל כולם יודעים מה שרף חושב על הגנה אזורית. אם היו מצמידים לשרף אקדח לרקה ומכרחים אותו לבחור בין הגנה אזורית והתאסלמות, לצביקה שרף היו קוראים היום אחמד אל-קאדר בוסקילה. הוא פשוט מתנגד מסיבות אידיאולוגיות לתרגל או ליישם אותה. היא עלולה לגרום לו לנצח משחקים ולהוכיח שהוא טעה בכל אותם שנים.

כהרגלו, עד היום שרף לא לקח אחריות כלשהי על ההפסד המביש בגמר הגביע. כמו שהוא לא יודה בטעויות שהוא עשה במשחק נגד ז'לגיריס. אפשר רק לקוות שלקראת המשחק המכריע נגד ריאל מדריד הוא יפיק לקחים ויבנה תוכנית משחק ל-40 דקות. מצד שני זה משחק מכריע, ולשרף אין הרבה פרסים בתחום הזה.

על ההפסד להפועל ירושלים בגמר הגביע.

כאשר תתכנס הממשלה לאשר את התקציב להקמת גדר בגבול עם מצרים, בכוונתי, כנציג עמותת "נמאס לנו מדיויד פדרמן" (פרס כספי למנחש מה יעודה) לבקש תקציב מיוחד לצורך הקמת גדר משוכללת לגבלת סמכויותיו של פדרמן. אז נכון, השיפוט בגמר הגביע היה גרוע, אבל מה חדש בזה? שלוש מתוך חמש העבירות שנשרקו לטרנס מוריס התרחשו רק בדמיונם של השופטים ששרקו אותן. אבל מה שהפיל את מכבי, בסופו של דבר, זה שיקול דעת גרוע של דיויד פדרמן.

מי שמתעקש לטפח תדמית של המכביסט המתון, השקול ויפה הנפש הוא זה שניצח להפועל ירושלים את המשחק.לאט לאט מתגנבת למוחי הקודח תיאורית קונצפירציה שפדרמן הוא מושתל של האדומים הבזויים. כל הסימנים מעידים על כך. זה התחיל בחוסר רצונו למנות את דיויד בלאט למאמן בגלל דרישתו החצופה לקבל שכר התואם לערכו בשוק. זה המשיך בשיתוף פעולה עם דני קליין בזירוז שיחרורו של ג'יימי ארנולד ונגמר (עד להודעה חדשה) בהעברתו - על מגש של כסף אדום - של שרון ששון לאותה קבוצה. אין פלא שדן שמיר נכשל העונה בבחירת הזרים לקבוצתו, הוא עשה את הטעות שלא להעזר בפדרמן.

עמוד השידרה הלולבי שלו רק מוסיף לבעיה. עד העונה פדרמן התנגד לשובו של צביקה שרף למערכת הצהובה. אך המינוי "הגאוני" של קטש למאמן הובילה לשובו של הרס"ר. עברו כמה שבועות, שרף החליף את קטש וצבר כמה ניצחונות, רובם על קבוצות נחותות ופתאום אותו פדרמן שהגלה את שרף ליותר מעשור אמר יומיים לפני המשחק: "צביקה עושה עבודה מיוחדת, אני לא רואה סיבה שהוא לא ימשיך". באמת? לי יש 22 כאלה, אחת לכל נקודה בפרש שהוא הצליח לאבד, בכישרונו היחודי, ביום חמישי האחרון לקבוצה שהתחילה לשחק עם תוכנית משחק שגויה. זה היה רק עניין של זמן.

ככל ששרף צבר יותר ניצחונות, הליכת הטווס שלו הזדקפה יותר ויותר, אבל מי שמונע על ידי המוטיבציה להוכיח "לכל האפסים האלה..." ולא מסוגל להגיב לשינויים של היריבה, יפסיד כמו תמיד במשחקים ומעמדים מחייבים. אפשר רק לקוות שפדרמן הלולבי, שמתנגד עכשיו לחזרתו של פיני גרשון לקבוצה מטעמים שרק בוגרי קורס חנה בבלי לאכילת חטיפים עם סכו"ם יבינו. יבין בעצמו שקבוצת כדורסל זה לא הפילהרמונית של לונדון ולמאמנים גאונים כמו פיני מותר להיות גם קצת גסי רוח. שרף הרי אותו דבר רק בלי הכישרון