במלחמה כמו במלחמה

הסמנכ"ל ואני הגענו ל"נוקיהו" במצב רוח קרבי, תרתי משמע. חבר משותף גוייס בצו 8. היינו במצב רוח פילוסופי ומהורהר לאור מצב. למרות זאת היינו ממוקדים במטרה - לנצח את היוונים קודם ואז את הערבים. ההיכל התמלא לעצלתיים. האנשים לא מיהרו להגיע.

הקבוצות עלו, השחקנים התחממו. מכבי הודו לאולימפיאקוס על בואם. האוהדים הריעו לוויצ'יץ ושרקו בוז להלפרין. ואז הם יזמו את שירת ההימנון בספונטניות ידוע מראש, ואז התחיל המשחק.

כל הקלישאות יהיו נכונות. מכבי ניצחה בהתקפה. קלענו 96 נקודות מול קבוצה שאוהבת לשלוט בקצב. למרות התצוגות הלא משכנעות בליגה הישראלית, מגמת השיפור מאז תחילת עידן פיני התממשה נגד אולימפיאקוס והגיע לשיא. דיאור פישר היה מדהים בהגנה ובריבאונד ההתקפה. הוא הדבר היחידי הטוב שקרה בעידן אפי.

מי היה מאמין שמכבי תתמודד שבוע הבא על המקום הראשון בבית. כל פרשני הכדורסל דיברו רק לפני חודש על האפשרות שלא נעפיל בכלל לטופ - 16. והכל בזכות פיני הגדול!

בדרך למעלה

זה נכון שאבלינו ולה-מאן הן קבוצות כדורסל מצחיקות שלא נאמר מבזות. הכדורסל שלהן משלב נאיביות עם טיפשות. אבל מי שחושב שגם עם אפי בירנבויים מכבי הייתה מנצחת בצרפת או באיטליה, חי באשליות.

נגד אבלינו, מכבי של אפי הייתה מובסת. היא לא הייתה שורדת את מטר השלשות של האיטלקים ב-15 הדקות הראשונות של המשחק. יחסי הכוחות בין מכבי של אפי והצרפתים כמעט והובילו להפסד ב"נוקיהו".

ההבדל בין פיני לבין אפי בסיסי ופשוט. פיני גיבש קבוצה שמשחקת כקבוצה, גם אם הכשרון שלה מוגבל. אצל אפי היה מדובר באסופה לא מגובשת של שחקנים שלא היו מסוגלים להשלים מהלך מסודר בהתקפה והתקשו לשמור בהגנה.

עכשיו שבטיסטה עזב ופיני ודרוקר מתחילים לעצב סגל שמתאים לכדורסל שלהם, אפשר להתחיל להסתכל למעלה לכיוון הטופ 16 ביורוליג, וקדימה לקראת העונות הבאות. פיני החזיר את התקווה ולאט לאט מתחיל להחזיר את ההרתעה.

אפי והכישלונות:

ככל שחולף הזמן. כישלונו של אפי נחשף יותר ויותר. בגלל שלאפי אין אוייבים או שונאים בתקשורת, לא עוסקים בזה יותר מידיי. למה לרדת על אפי אם אפשר לעשות אותו דבר על פיני, מכל הסיבות הלא נכונות.

במשך השנים אפי הציג עצמו "כמאמן של שחקנים", ואנשים האמינו לו. הוא התגאה ביכולת שלו להתמודד עם שחקנים בעייתיים ולהוציא מהם את המקסימום. עכשיו מתברר שהכל היה עבודה בעייניים.

היחס, או יותר נכון חוסר היחס לו זכה רודני וויט מכיוונו של אפי והמכתב של מרכוס בראון הבהירו לכל מי שלא ידע או לא רצה להאמין שאפי לא בנוי לרמות הגבוהות של אירופה. אין לו את זה.

פיני והכשרונות:

בחירת הזרים הבעייתית של אפי הכריחה את פיני לעשות משהו שהוא לא עשה בעבר: להתבסס על הכשרונות הישראלים המקומיים. אליהו, כספי, בורשטיין וגרין בעיקר. לא בטוח שפיני נהנה מכל רגע. הוא לא מאמין גדול בכדורסלן הישראלי.

למרות זאת, השילוב הזה עושה טוב לכדורסל הישראלי. סגנון המשחק המהיר אך מסודר של פיני מתאים מאוד לאופיים של השחקנים הישראלים במכבי. אפשר רק להצטער שאף אחד באיגוד הכדורסל לא הצליח לגייס את פיני לאימון הנבחרת ובמקום זה הוא מאמן של נבחרת בולגריה.

האירוניה היא שמי שהולך להרוויח מהמצב זה לא אחר מזה שאינו יודע לנהל משחק, הקרוי צביקה שרף. אם השחקנים הישראלים במכבי ימשיכו להתקדם העונה, הם יגיעו לאליפות אירופה בכושר משחק טוב ועם ביטחון. הבעיה היחידה היא שצביקה ידאג להוציא להם את כל החשק בשבוע הראשון.

הפתטיות הפתטית של הפתטיים ביותר

בגלל שאני מכיר, ממקור ראשון, את הדינמיקה במערכת חדשות, אני יכול לנחש איך עלה הרעיון הפתטי של הסקר השבועי של ספורט "הארץ". סביר להניח ששונא מכבי א' ניהל שיחה שיגרתית עם שונא מכבי ב', בה הם דיברו על שנאתם למכבי וחיבתם לסמים קלים ושיריי שואה מפגרים.

ואז, ברגע של הברקה מפגרת (או תופעת לוואי לסמים הפחות קלים שהם צורכים מידיי פעם), הגה אחד מהם את רעיון הסקר האינטרנטי חסר החשיבות והלא מייצג (קרי, סקר שאינו סקר), מתוך ידיעה שרוב המצביעים יהיו מלכתחילה שונאי מכבי. שונא מכבי ב' שמע וישר התלהב מהרעיון.

ואז באופן לא מפתיע, התברר שרוב המצביעים בסקר (שאינו סקר) שונאים את מכבי. 58 אחוזים מתוך 2,828 שחלקם, שעל פי רונן גיל כותב הידיעה, "הצביעו מספר פעמים" ענו שמבחינתם "מלאגה, ציבונה, מי שבא ברוך הבא. העיקר שמכבי יפסידו".

בדרך כלל, בעולם השפוי, כאשר מישהו מחליט, בהחלטה של רגע, לעשות סקר לא מייצג הוא לא אמור להסיק מאותו סקר מסקנות. זה בעולם השפוי. אבל בגלל שמדובר בסקר של ספורט "הארץ", ההפך הוא הנכון. שם החליטו שמסקר לא מייצג, עדיף להסיק מסקנות ועדיף שהן יהיו רדיקליות.

שכן, כפי שמציין גיל, "באשקלון, לא בשינקין ולא במלחה, זימרו בשנה שעברה שירי הלל לצסק"א. זה כנראה אומר משהו". נכון, זה באמת אומר משהו על רמת הטמטום המהול בשנאה לכל מה שצהוב. זה אומר שחבורה מתוסכלת של אוהדים אדומים, העובדים במערכות עיתונים ימשיכו לכתוב באובססיביות על מכבי ת"א, אבל במקביל גם יתלוננו שהם מסקרים אותה באופן מוגזם.

זה אומר שאם כבר מקיימים סקר אינטרנטי לא מייצג עדיף להתייחס אליו ככזה ולא לצאת בהצהרות פומפוזיות על זעקתם של הטוקבקיסטים הישראלים האלימים והבורים. השנאה לא יכולה לשנות את העובדה הידועה לכל. מכבי תל-אביב היא הקבוצה הכי אהודה ולכן גם הכי שנואה בארץ.

שובו של פיני

הסתערנו על היכל "נוקיהו" כאילו שהחיים שלנו היו תלויים בזה. הוא, סמנכ"ל בחברה למידע תיקשורתי ואני, בודק עובדות אינפנטילי עם תעודות. לא התרגשתי כך מאז יציאתו לאקרנים של הסרט "שובו של הג'דיי" בשנת 1983. הפעם היה מדובר בשובו של הפיני.

צעדנו לעבר סניף המקדונלדס במהירות. היינו נרגשים אך רעבים. הוא הזמין מק' רויאל כפול. אחד בשבילו ואחד למען פיני. אני הלכתי על המק' ציקן, המגעיל בדרך כלל, שהפעם מתוקף מעמד היה נסבל.

אכלנו כאחוזיי תזזית ותהינו לגביי האופק החדש של האימפריה הצהובה. השעה הייתה רק רבע לשמונה, אך הזדרזנו לתפוס את מקומנו ביציע של שער שלוש. משם היה אפשר לראות את התקהלות הנהלת הקבוצה ליד ספסל הקבוצה. כמו ילדים קטנים ונלהבים, הם באו לקבל את פיני.

ב-20:30 בערך הוא עלה מחדר ההלבשה, כוכב הרוק של עולם הכדורסל הישראלי. והוא אפילו לא שחקן. ההתרגשות הייתה גדולה. במהלך הרבע הראשון הוא הוריד את החליפה שלו. ראיתי הרבה מאמנים מורידים את החליפה, אבל אף אחד לא עושה את זה כמו פיני הגדול. ברבע השני הוא ליטף את העניבה שלו. ראיתי בחיי אנשים רבים שליטפו את עניבתם, אבל אף אחד לא השתווה לאיכויות הליטוף של פיני.

במהלך הרבע השלישי פיני ספק חיטט באף שלו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי אדם המחטט באפו. אבל שפיני עושה את זה זאת אומנות. ואז במהלך הרבע הרביעי, שהכל היה אבוד, פיני החליט לשתות מבקבוק מים מינראליים. וואו. התעוזה, המקוריות, הסטייל השמנמוכי. מילים אינן מספיקות להבהיר את ההתלהבות שאחזה בגופנו.

זה היה ערב מרגש. ערב בו האימפריה הצהובה נולדה מחדש.
אה, כן. היה גם משחק. שיחקנו בינוני והפסדנו למלאגה.

העתיד כבר כאן!