צעדנו לעבר סניף המקדונלדס במהירות. היינו נרגשים אך רעבים. הוא הזמין מק' רויאל כפול. אחד בשבילו ואחד למען פיני. אני הלכתי על המק' ציקן, המגעיל בדרך כלל, שהפעם מתוקף מעמד היה נסבל.
אכלנו כאחוזיי תזזית ותהינו לגביי האופק החדש של האימפריה הצהובה. השעה הייתה רק רבע לשמונה, אך הזדרזנו לתפוס את מקומנו ביציע של שער שלוש. משם היה אפשר לראות את התקהלות הנהלת הקבוצה ליד ספסל הקבוצה. כמו ילדים קטנים ונלהבים, הם באו לקבל את פיני.
ב-20:30 בערך הוא עלה מחדר ההלבשה, כוכב הרוק של עולם הכדורסל הישראלי. והוא אפילו לא שחקן. ההתרגשות הייתה גדולה. במהלך הרבע הראשון הוא הוריד את החליפה שלו. ראיתי הרבה מאמנים מורידים את החליפה, אבל אף אחד לא עושה את זה כמו פיני הגדול. ברבע השני הוא ליטף את העניבה שלו. ראיתי בחיי אנשים רבים שליטפו את עניבתם, אבל אף אחד לא השתווה לאיכויות הליטוף של פיני.
במהלך הרבע השלישי פיני ספק חיטט באף שלו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי אדם המחטט באפו. אבל שפיני עושה את זה זאת אומנות. ואז במהלך הרבע הרביעי, שהכל היה אבוד, פיני החליט לשתות מבקבוק מים מינראליים. וואו. התעוזה, המקוריות, הסטייל השמנמוכי. מילים אינן מספיקות להבהיר את ההתלהבות שאחזה בגופנו.
זה היה ערב מרגש. ערב בו האימפריה הצהובה נולדה מחדש.
אה, כן. היה גם משחק. שיחקנו בינוני והפסדנו למלאגה.
_Wa.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה