לאחר חווית הצפייה האקלקטית והגלמודית במשחק הבית הפותח של ישראל נגד אנגליה, הגעתי הפעם למשחק נגד בוסניה מגובה בתמיכה חברית. לאור היכולת המזעזעת שהנבחרת הציגה עד הלום, הייתה לי תחושה שנוכחותו של בנימין (בני) אלטשולר (לא שחם), ידידי ועמיתי בעבר למשמרות הלילה בחברת "יפעת", תוכל לשפר את יכולתה של הנבחרת. עבודתו בסיוע לאוטיסטים, חשבתי, תעניק לו יתרון מסויים בהבנת הנבחרת הישראלית (התנצלותי הכנה בפניי אוכלוסיית האוטיסטים על ההשוואה).
זאת הייתה הפעם הראשונה שבני הגיע למשחק של נבחרת ישראל בכדורסל. התחלתי בהסבר קצר על עובדות החיים הבסיסיות של נבחרת הכדורסל. בגלל אופיו האמפתי, בני שאל אותי אם אני חושב שצביקה שרף מסכן. השבתי שלא. בכדי להבהיר את עמדתי ממקום מושבנו הקרוב לספסל נבחרת ישראל, הפניתי אותו מידיי פעם, לצפות בהתפרצויות הזעם ההיפר-אקטיביות של מהרס הנבחרת, האיש שאינו יודע לנהל משחק, הקרוי צביקה שרף. בני צפה בו בתמיהה אנתרופולוגית
במהלך המשחק בני נחשף לבילבול ולמבוכה של הנבחרת הישראלית. הוא הבחין במהירות יחסית בחוסר ההיררכיה וחוסר ההנהגה שמאפיינת את הנבחרת. שהסברתי לו שהאיש הגבוה שלא מסוגל לקלוע סל מאף טווח, יניב גרין, יקבל בעונה הקרובה משכורת של כחצי מיליון דולר מסגנית אלופת ישראל, לסתו נפלה עד קרסוליו.
בפסקי הזמן במשחק, בני נחשף לתופעה נוספת שלא היה מודע לה. להקת פתייניות גברים במסווה של הרקדניות-מעודדות חסרות כישרון. קטעי הריקוד שלהם נחשפנו תאמו את רמת המשחק של נבחרות ישראל ובוסניה. תופעה בלתי נעימה נוספת הייתה קולו מחריש האוזניים והמעצבן של הכרוז המשחק. הפנטזיה שמישהו ידקור אותו בצוואר כמה שיותר פעמים עדיין מרגשת אותי. בני לא הבין למה שהוא מגיע לעודד את נבחרת ישראל הוא צריך לצאת עם הפנייה לרופא אף-אוזן-גרון
בנוסף לרקדניות-פתייניות ולכרוז-סירנה, בני ואני היינו מוקפים באוהדים מהזן המיוחד. מלפניינו ישבה אישה לא שפוייה לחלוטין שעודדה את הנבחרת באנרגיות שוות ערך לביקוע גרעיני. מימיננו ומאחורינו ישבו לוליטות מהזן הנבוקוביאני עם החצאיות הקצרות ונעליי העקב שלהן. לצידן ישבו בני משפחתו של גיא פניני שניראו כולם כמו שיכפולים גנטיים של עצמם.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבני הגיע למשחק של נבחרת ישראל בכדורסל. התחלתי בהסבר קצר על עובדות החיים הבסיסיות של נבחרת הכדורסל. בגלל אופיו האמפתי, בני שאל אותי אם אני חושב שצביקה שרף מסכן. השבתי שלא. בכדי להבהיר את עמדתי ממקום מושבנו הקרוב לספסל נבחרת ישראל, הפניתי אותו מידיי פעם, לצפות בהתפרצויות הזעם ההיפר-אקטיביות של מהרס הנבחרת, האיש שאינו יודע לנהל משחק, הקרוי צביקה שרף. בני צפה בו בתמיהה אנתרופולוגית
במהלך המשחק בני נחשף לבילבול ולמבוכה של הנבחרת הישראלית. הוא הבחין במהירות יחסית בחוסר ההיררכיה וחוסר ההנהגה שמאפיינת את הנבחרת. שהסברתי לו שהאיש הגבוה שלא מסוגל לקלוע סל מאף טווח, יניב גרין, יקבל בעונה הקרובה משכורת של כחצי מיליון דולר מסגנית אלופת ישראל, לסתו נפלה עד קרסוליו.
בפסקי הזמן במשחק, בני נחשף לתופעה נוספת שלא היה מודע לה. להקת פתייניות גברים במסווה של הרקדניות-מעודדות חסרות כישרון. קטעי הריקוד שלהם נחשפנו תאמו את רמת המשחק של נבחרות ישראל ובוסניה. תופעה בלתי נעימה נוספת הייתה קולו מחריש האוזניים והמעצבן של הכרוז המשחק. הפנטזיה שמישהו ידקור אותו בצוואר כמה שיותר פעמים עדיין מרגשת אותי. בני לא הבין למה שהוא מגיע לעודד את נבחרת ישראל הוא צריך לצאת עם הפנייה לרופא אף-אוזן-גרון
בנוסף לרקדניות-פתייניות ולכרוז-סירנה, בני ואני היינו מוקפים באוהדים מהזן המיוחד. מלפניינו ישבה אישה לא שפוייה לחלוטין שעודדה את הנבחרת באנרגיות שוות ערך לביקוע גרעיני. מימיננו ומאחורינו ישבו לוליטות מהזן הנבוקוביאני עם החצאיות הקצרות ונעליי העקב שלהן. לצידן ישבו בני משפחתו של גיא פניני שניראו כולם כמו שיכפולים גנטיים של עצמם.
במהלך המחצית השניה, המצב השתפר. הידיעה שהמשחק יגמר מתישהו בקרוב הייתה מעודדת. בני גילה את יכולותיו של מורן רוט והתאהב בשחקן. הלפרין נזכר שיש לו צמד בייצים וקלע כמה סלים. הנבחרת התחילה להראות שיש לה נשמה. גוססת אומנם, אך עדיין נשמה. במאבק מי ישחק פחות פרוע, גרוע ומסורבל ניצחה נבחרת ישראל. חבר שהתקשר אליי אחריי המשחק טען בצדק שהבוסנים היו מתקשים לקחת מדליה אולימפית במשחקים הפראלימפיים.
ברבע האחרון הנבחרת הגדילה את הפער והטמיעה בקרב אוכלוסיית הנאיבים את התחושה שיש עדיין סיכוי כלשהו להגיע לאנשהו. בסיום המשחק, לאחר שנפרדנו במבטינו מהאוהדת הלא שפויה והחלנו לה בליבנו אישפוז נעים. יצאנו חרשים ושמחים מנצחון הנבחרת הישראלית.
אל אל ארויו ישראל.
_Wa.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה