כרוניקה של פיצוץ ידוע מראש - עודד קטש מחזיר צילצול.

"כשהגעתי למכבי אמרתי שאני לא רוצה מנג'ר
מקצועי."

(עודד קטשר רומז על צביקה )

קצת אחרי שעודד קטש מונה למאמן מכבי ת"א והרבה לפני שהוא התגלה ככשלון קולוסאלי הוא פצח, בטרום העונה, בסידרת ראיונות בתקשורת. באחד מהם הוא דיבר בכנות על מניפולציות, ועל השימוש שהוא עושה בהן כמאמן בכדי להוציא משחקנים כבודדים ומהקבוצה כקולקטיב את התפוקה הנדרשת. על רקע זה צריך לבחון את ההתנהלות שלו בסוגיית הציטוטים שיהיו או לא יהיו בסרט הדוקומנטרי שאמור להיות משודר ב-1 למאי, יום לפני משחקי חצי הגמר בפיינל פור האירופי.

קטש נוקט בטקטיקת "צעד קדימה שניים אחורה" (בלי הסקובי-דו). צעד קדימה - הוא או מקורביו מעבירים את הציטוטים מהסרט לכתב הספורט של אתר "וואלה", אוהד גרינוולד. שניים אחורה – עודד, בפוזה הכועסת שלו, מכחיש את האמירות הבוטות המתייחסות לצביקה שרף. סוג של מלחמת גרילה תקשורתית.

כל אלה הנוטים להאמין לעודד ולכעוס במקביל על אתר וואלה, עדיף שיקחו כדור (צהוב) וירגעו. הסבירות שאוהד גרינוולד המציא או עיוות את הטקסטים המופיעים בכתבה שואפת לאפס. זה לא אומר שכל מה שנאמר שם יופיע בסרט, שכן לקטש יש כנראה זכות ווטו, חלקית לפחות, על מה שיופיע או לא יופיע בסרט. אבל תיהיו בטוחים לגביי דבר אחד – זה מה שהוא חושב על צביקה!

"החומר שאני מעביר באימון אחד, צביקה לא העביר לי כמאמן במשך ארבע שנים. יותר טוב היה לצביקה לעמוד על הקווים בשקט, כמוני, ולנצח ככה משחקים, מאשר לעשות את כל התנועות האלה ולשדר כאילו שהוא בשליטה, כאילו שהכל בסדר. כי אם הוא היה עומד ככה, 'קול', היה סיכוי שהיו אומרים עליו שהוא גאון. אני בחיים לא הייתי עושה תנועות כאלה, זה היה מביך אותי. הייתי מתבייש בזה".

(עודד מחלק ציונים)

זה היה רק עניין של זמן. ככדורסלן, קטש היה ווינר וקילר. הוא עשה את זה בסטייל (שזה הצליח לו) ובלי רברבנות או צעקנות בסגנון אייל ברקוביץ', נגיד. כמאמן הוא לא שונה באופיו. במובנים רבים קטש המאמן חי על אותם אינסטינקטים של קטש הכדורסלן. אין פלא שעכשיו הנקמה מוגשת קרה, קטלנית ומסוגננת.

מעניין על מה חושב עכשיו זה שאינו יודע לנהל משחק, הקרוי צביקה שרף. הוא כבר חשב שהגיע אל הארץ המובטחת. אחרי שנות המדבר הרבות הוא הצליח בכשרון פוליטי לא מבוטל, להשתחל חזרה לתפקיד היעד שלו – מאמן מכבי עלית ת"א. הוא הגיע על תקן המושיע, עשה את "הבלתי אפשרי" והעפיל לפיינל-פור. תקופת קטש נמחקה. כולם פתאום התחילו לפרגן לו. המומנטום היה איתו. התחושה שהוא הולך לקחת את גביע אירופה, בשם הצדק ההיסטורי, התחילה להתגנב למוחם של אנשים. ואז הגיע עודד

הסרט שהיה אמור לתעד את תולדותיו של קטש במכבי ת"א הוא עכשיו כלי הנקמה המרכזי במאבקו של עודד לשקם את שמו ומעמדו כנסיך הכדורסל הישראלי ולהתנקם במדיחו. הכישלון של עודד במכבי נובע ממספר גורמים. העיקריים הם חוסר ניסיון ונאיביות מצידו וחוסר התמיכה והגיבוי האמיתיים והכנים מצידה של ההנהלה, בה צביקה שרף היה חבר מרכזי במיוחד ברמה המיקצועית.

זה לא אמור להפתיע. ב-25 שנים האחרונות רק שני מאמנים החזיקו מעמד במכבי. אחד מהם אפילו הצליח מאוד. קוראים לו פיני גרשון. עכשיו הוא מוקצה מחמת מיאוס אצל חלק מהגורמים בהנהלה ונשלח לגלות, אותה הוא ממלא ברצון (אך בחוסר הצלחה עד כה) באירופה. השני שהצליח להחזיק מעמד, אבל לא הצליח להצליח הוא מיודעיינו צביקה שרף.

"אחת הבעיות שלי בחיים הספורטיביים שלי היא שאני לא מאמן של מזל, אם היה לי מזל היה לי שלשה תארים אירופאיים. אבל בעבודה קשה לפעמים חסרה לך אלילת המזל."

(צביקה שרף רומז על פיני)

לאחר שצביקה "החדש" כבש את ייעדו, הוא חזר לסורו הישן. במקום לשתוק ולהתמקד בעבודה הוא המשיך במסעו הניצחי והבלתי נפסק להוכיח את עצמו ואת ערכו בגלל רגשי הנחיתות המקננים בו ולא נותנים לו מנוח. במקום לפרגן לעודד, במקום להקרין כלפיו חמלה הוא בחר לפרגן לעצמו ולשחק את הקוזק הנגזל. אחרי שעודד התפטר צביקה הריי התקשר אליו פעמיים. כן, פעמיים ואפילו השאיר לו הודעות, אבל עודד לא חזר אליו. איזו חוצפה מצידו. אז מה אם הוא זה עתה נחל את הכישלון הגדול בחייו והיה שרוי בסוג של אבל מקצועי. שיחזיר טלפון המניאק.

ולא רק זה. צביקה דיבר באופן גלוי וחסר רגישות על כך שלקראת הסוף, עודד התחיל לאבד משקל ולהסתגר בתוך עצמו. במילים אחרות – הוא לא עמד בלחץ. ואם אנשים לא הבינו אותו בפעם הראשונה. הוא חזר על אותם דברים רק בצורה יותר בוטה וישירה, בראיון שהוא העניק ב-28/3/2008 לישראל רוזנר בערוץ 10, לקראת תחילת הסידרה נגד ברצלונה. בין השאר, צביקה אמר: "נכון, במדינת ישראל כל אחד יודע להיות ראש ממשלה, כל אחד יודע להיות שר אוצר, כל אחד יודע להיות שר ביטחון, אז כל אחד יודע גם להיות מאמן מכבי ת"א. אבל בינתיים אנשים מגיעים לתפקיד הזה ומתפרקים".

אבל גם זה לא היה הסוף. ב-15/4/2008 הוא התראיין במגזין הכדורסל "חמישיות" שמשודר בערוץ הבית שלו, ערוץ 5+. שם, לצד התייחסות לסוגייה החשובה מאוד של המאמנים/מרגלים הישראלים, הוא שוב התייחס לכישלון קטש ולעובדה שעודד לא חזר אליו אחרי שהשאיר לו הודעה. יומיים אחרי זה פורסמה הכתבה ב"וואלה". קטש, מגובה בהצלחה עם קבוצתו החדשה/ישנה הפועל גליל עליון ומאושש מהפירגון המחודש לגביי יכולותיו כמאמן, החליט כנראה להשיב מלחמה, ולערער את שלוותו הנפשית (בהנחה שיש) של צביקה שרף, לקראת המשחק נגד הפועל חולון ולפניי הפיינל-פור.

ההכחשה וההודעה המשותפת של קטש ומכבי לצד האיום של עודד: "זה שקרי, זה נבזי ומישהו ישלם את המחיר הפעם", לא אמורים להרשים אף אחד. מי בדיוק אמורים לשלם? יוצרי הסרט, עופר דומינגז והראל סלוצקי? או אוליי כתב "וואלה", אוהד גרינוולד, שדיבר לפני פרסום הכתבה עם אותם יוצרים. אוליי קטש בכלל איים על עצמו, כאחד שאמר את חלק מהדברים בעצמו? כמובן שלא. מי שישלם את המחיר הפעם, הוא לא אחר מצביקה שרף.

אם הסרט ישודר במועד המתוכנן, 24 שעות לפניי המשחק הגורלי נגד סיינה, הוא יתחיל לקבל דיווחים על כל מה שנאמר בסרט. ההודעה המשותפת של מכבי ת"א וקטש אמורה לנטרל או לעכב את התפרצות הזעם של שרף, שתבוא לידיי ביטוי בצורה זאת או אחרת, אם על ידיי ריבים עם העיתונאים או אם בצורת ניהול משחק מזעזע (יותר מהרגיל) מצידו.

אבל גם צביקה השיג משהו שהוא ייחל לו חודשים. עודד, כפי שפורסם בערוץ הספורט, התקשר סוף סוף לצביקה ודיבר איתו. ללא ספק אירוע הסטורי וחשוב כמו ביקור סאדאת בארץ. צביקה כל כך רצה את זה. וזה קרה. עוד סימן לכך שזאת ללא ספק העונה שלו.